שטיחים מדליון הגדולים

שטיחים מדליון הנושא הבסיסי של אוצר המילים המסוגנן והנטורליסטי הוא כמעט תמיד פוריות או שפע. השטיחים הפרסיים הגדולים של ארדאביל (1539–40),

שטיחים מדליון למשל, כוללים מדליון כוכבי זהב ענק, שפותח מהשושנה המרובת נקודות המחוללת שסימלה את השמש מאז ומתמיד.

במרכזו ארבע פריחות לוטוס הצפות על בריכה אפורה-כחולה המייצגת את מקור הגשם בשמים. המדליון מסמל אפוא את שני היסודות החיוניים הבסיסיים – שמש ומים.

כהוכחה לעוצמתה הקסומה, מערכת מורכבת של גידים ופריחה יוצאת ממנה. שטיחים מדליון בעיצוב שטיחים אוריינטליים, תמיד מודגש דפוס משטח שטוח, גם במקום בו יש פרטים קטנים. עיצובים אירופיים,

שטיח קלאסי דגם מדליון כרם
שטיח קלאסי דגם מדליון כרם

אשליות ציוריות

לעומת זאת, נוטים יותר להשפעות האשליות של הציור, לעתים קרובות משתמשים בקומפוזיציות הצללה ותמונות ומשלבים מוטיבים אדריכליים ואפילו דיוקנאות. נטייה זו ניכרת במיוחד בשטיחים צרפתיים של המאה ה -17 וה -18.

סמליות של עיצוב כולל בנוסף לסמליות הטבועה במוטיבים בודדים המשולבים בעיצוב השטיח, שטיחים מדליון העיצוב הכולל – אכן השטיח עצמו – יכול להיות סמלי,

כמו גם מהעיצובים הפרסיים הקדומים ביותר.

הדוגמה האולטימטיבית היא האביב (או החורף) של שטיח חוסרו שיוצר לאולם הקהל של ארמון סאסניד ב Ctesiphon (דרום מזרח לבגדאד) במאה השישית. השטיח לא שרד, אך על פי רישומים כתובים הוא ייצג גן רשמי עם מסלולי מים, שבילים,

מיטות מלבניות מלאות בפרחים ושיחים פורחים ועצי פרי. שטיחים חצץ צהוב ייצג זהב; והפריחה, הפרי והציפורים עובדו עם פנינים ותכשיטים שונים. הגבול החיצוני, המייצג אחו, היה מוצק עם אזמרגד.

השטיח עשוי משי ונפח כ- 25.6 מטר מרובע, השטיח ודאי היה נהדר במידה רבה כאשר וילונות הפורטל הגדולים של האולם נמשכו לאחור ואור השמש הציף את הפנים.

השטיח המסנוור

השטיח המסנוור הזה סימל את תפקידו האלוקי של המלך, שטיחים מדליון שהסדיר את עונות השנה והבטיח את חזרת האביב, חידש את פוריות כדור הארץ והבטיח שגשוג. במישור אחר, הוא ייצג את גן עדן, סמל לגן עדן נצחי (המילה האנגלית paradise נגזרת בסופו של דבר מהמילה הפרסית שפירושה “פארק מוקף חומות”).

עם הפרחים, הציפורים והמים שלה, הוא סימל לא רק את הגאולה מהמדבר הקשה אלא גם את ההבטחה לאושר נצחי.

השטיחים מדליון המפוארים ביותר האלה עשו רושם עמוק על כולם, במיוחד על הפרסים. במשך מאות שנים הוא כישף את הדמיון הפרסי והפך לאגדה בהיסטוריה, בשירה ובאמנות. ניסיונות הבל לחיקוי נעשו על ידי בעלי מלאכה מזרחיים במשך יותר מאלף שנים; ולמרות שתיאורו הריאליסטי נעלם, תפישת גן העדן נמשכת בעיצובים מזרחיים.

הזרים, הגפנים, הפרחים, העצים, בעלי החיים ובעלי החיים שואפים ליצור נוף, המציגים סצנות ציד או משחק, אגמים עם ציפורי מים, ולעתים קרובות תמונות של יצורים על טבעיים או שמימיים, שטיחים מדליון כגון ג’ין, האוניס או כינוס של הצדיקים המאושרים במשתה או בריקוד. פסוקים נלווים תומכים בדימוי, תוך השמדה לירית של השטיח כגן, למשל, או כאחו פורח ומשווים את יופיו לזה של גן עדן.